החלטה בתיק רע"א 7216/10

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) ברע"א 28147-06-10 מיום 18.8.2010 (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי), בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט י' רטנר) בת"א 13073/06 מיום 2.5.2010 (להלן: החלטת בית משפט השלום), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת תביעתו מחמת אי הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות במועד.

רקע והליכים קודמים

1.            החלטת בית משפט השלום ניתנה במסגרת דיון בתביעה שהגיש המבקש ביום 15.6.1998 בגין אירוע שהתרחש בשנת 1988, עת היה המבקש בן שמונה. המבקש טען בתביעתו כי הושלך לאש בוערת על ידי חיילי כוחות הביטחון שפעלו בחאן יונס וכתוצאה מכך נכווה באופן קשה בפלג גופו התחתון ונדרש לעבור ניתוחים רבים.

2.            לאחר הגשת תביעתו של המבקש בבית משפט השלום חלפו כארבע שנים בהן המבקש לא פעל לקידום תביעתו ולא הגיש חוות דעת רפואית כנדרש. ביום 13.3.2002 הורה בית משפט השלום, לבקשת המבקש, על דחיית הדיון ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). משחלפו שלוש שנים נוספות ולא חודש ההליך הורה בית משפט השלום ביום 5.6.2005 על מחיקת התביעה וקבע כי המבקש יוכל לחדשה בתנאי שישלם הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח. יצויין, כי לטענת המבקש, לא עלה בידו להביא לחידוש ההליך בטרם מחיקתו כיוון שלא הורשה להיכנס למדינת ישראל על מנת להכין חוות דעת רפואית מטעמו בשל קשיים שהערים עליו המשיב.

3.            ביום 3.7.2006 הוגשה תביעתו של המבקש בפעם השנייה אליה צורפה חוות דעת מומחה מיום 25.11.2000 (שהוכנה מספר שנים קודם למחיקת התביעה הראשונה). התביעה הומצאה למשיב בחודש פברואר 2007, ורק ביום 7.10.2007 שולמו ההוצאות שהיוו תנאי לחידוש התביעה.

4.            ביום 14.10.2007 הגיש המשיב בקשה למתן צו המורה למבקש להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות (להלן: הבקשה להפקדת ערובה). תגובת המבקש לבקשה להפקדת ערובה הוגשה אך ביום 5.3.2009, היום שנקבע לדיון בבקשה, כשנה וחמישה חודשים לאחר שהוגשה הבקשה. בתום הדיון קבע בית משפט השלום כי על המבקש להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי בסך של 16,000 ש"ח, תוך 30 יום, שאם לא כן תשקל אפשרות סילוק התביעה על הסף ללא התראה נוספת.

5.            משלא הפקיד המבקש את הערובה במועד נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיב והורה בפסק דין מיום 26.4.2009 על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות (להלן: פסק הדין).

6.            ביום 13.5.2009 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להפקדת ערובה ב-60 ימים נוספים. ביום 24.5.2009 דחה בית משפט השלום את הבקשה מן הטעם שכבר ניתן פסק דין. ביום 7.6.2009 הגיש המבקש "בקשה למתן החלטה בבקשת להארכת מועד להפקדת ערובה". ביום 15.6.2009 נתן בית משפט השלום החלטה לפיה אין מקום לתת החלטה נוספת על ההחלטה מיום 24.5.2009 ודחה את הבקשה למתן ארכה.

7.            ביום 17.6.2009 הגיש המבקש בקשה דחופה לבית משפט השלום בה טען כי הצליח לגייס את הסכום הנדרש להפקדת הערובה וביקש להתיר לו להפקידו. לבקשה צורף העתק של שיק בנקאי. ביום 28.6.2009 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן החלטה בבקשתו להפקדת ערובה. ביום 24.9.2009 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשות הנזכרות לעיל בנימוק שניתן כבר פסק דין ומשמעות ההחלטות המבוקשות היא ביטול פסק הדין, שאין לראותו כפסק דין שניתן במעמד צד אחד ולכן בית המשפט אינו מוסמך לבטלו.

8.            ביום 22.2.2010 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה ולאפשר לו להפקיד ערובה. ביום 2.5.2010 דחה בית משפט השלום את הבקשה. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי הוא לא רואה מקום לשנות את החלטתו מיום 24.9.2009, במסגרתה כבר נדחתה בקשה קודמת לביטול פסק הדין. על החלטה זו, ורק עליה, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.            בית המשפט המחוזי עמד על כך שבתיק זה ישנן שלוש החלטות סופיות שלא הוגשו עליהן בקשות רשות ערעור, ובהן ההחלטה מיום 24.9.2009. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לדון בטענות שמעלה המבקש כנגד אותן החלטות סופיות וכי אם המבקש חפץ להשיג על החלטות אלה היה עליו לעשות כן במסגרת בקשות רשות ערעור בתוך המועדים הקבועים בדין.

10.         בהתאם לכך, הגביל בית המשפט המחוזי את הדיון אך להחלטה מיום 2.5.2010, עליה הוגשה בקשת רשות הערעור שהובאה לפניו וקבע כי צדק בית משפט השלום כשקבע כי נוכח סופיות החלטות הקודמות ונוכח העובדה כי המבקש לא הראה שינוי נסיבות המצדיק ביטול פסק דין, אין מקום לשנות מן ההחלטות ולבטל את פסק הדין.

11.         לעניין טענת המבקש בדבר הפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ניצל את זכות הגישה שלו לערכאות יותר מפעם אחת ו"בכל פעם לקה בליקויים אחרים". בנסיבות אלה, קבע בית המשפט מחוזי, על המבקש להראות טעמים מיוחדים ליתן בידו גישה נוספת לערכאות וטעמים כאלה לא הוצגו.

נוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור ומכאן הבקשה שלפני.   

נימוקי הבקשה

12.         המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשת רשות הערעור, לא ביטל את החלטת בית משפט השלום ולא הורה על הפקדת הערובה מטעמו והחזרת התיק להתדיינות בפני בית משפט השלום.

13.         לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ההחלטות שקדמו להחלטה נשוא הבקשה הן החלטות סופיות שהמבקש לא השיג עליהן כדין. לטענת המבקש, ההחלטה שניתנה בבקשתו מיום 17.6.2009, דחתה את ביטול פסק הדין מהטעם שפסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד, בעוד שבבסיס הבקשה מיום 22.2.2010, עומדת עילה שונה בתכלית לביטול פסק הדין, שמקורה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענת המבקש, על הערכאות הקודמות היה להבחין בין ההחלטה מיום 17.6.2009 לבין הבקשה מיום 22.2.2010, שמבוססת על טענת ביטול שלא הוכרעה בהחלטה הראשונה, ולא היה מקום לקבוע בהחלטה מיום 2.5.2010, כי פסק הדין סותם את הגולל על הבקשה המאוחרת.

14.         עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן היטב את הסיבות לאיחור בהפקדת הערובה, תוך התעלמות מטענותיו לגבי אי קבלתם של פסק הדין ושל החלטת בית משפט השלום מיום 24.5.2009. לטענת המבקש, ההחלטה מיום 15.6.2009 הגיעה לידיו ביום 16.6.2009, ומיד לאחר שקיבלה הגיש בקשה דחופה להארכת מועד להפקדת הערובה להוצאות ביום 17.6.2009.